
ברוכה הבאה לגיליון הראשון

זוכרות את הרגע שהמגזין היה מגיע הביתה?
היינו רצות ישר מהבית ספר בימי רביעי (למי שהיה ראש 1) וכל כך התרגשנו לקבל את כל הרכילות והכתבות הכי מעניינות!
פותחות ישר את המבחנים, פותרות את התשבץ ותולות את הפוסטר מהאמצע על הקיר.
רציתי להחזיר בדיוק את התחושה הזאת, רק הפעם על עולם העיצוב.
יגיע אלייך פעמיים בחודש, עם הטרנדים הכי מעניינים, כלים חדשים, כתבות קריאייטיב, סגנונות לחקור, אתגר לנסות ושיעור קצר שאפשר לראות בין לקוחה ללקוחה.
בין אם את רק מתחילה ובין אם את מעצבת כבר שנים, יש כאן משהו בשבילך.
ואם יש לך שאלה, רעיון או עבודה שאת גאה בה, אני ממש רוצה לראות.
לירז
על השנה הראשונה
וידויים של מעצבות על השנה הכי מבלבלת בקריירה, ומה הייתי רוצה שמישהי הייתה אומרת לי אז • השנה הראשונה שלי כמעצבת עצמאית • כמה פעמים ויתרתי על כסף?
באינסטגרם ובסטורי, השנה הראשונה של מעצבת נראית כמו רצף של לוגואים יפים, לקוחות מרוצות ושולחן עבודה עם מחברות מלאות, קפה ופרחים.
במציאות, היא נראית אחרת לגמרי.
את קמה בבוקר, ולא תמיד יש פרויקט לעבוד עליו או לקוחה שמחכה לתשובה שלך. יש לילות של תיקונים, לקוחות שנעלמות, הצעות מחיר שכתבת ומחקת חמש פעמים, ורגעים שבהם את בטוחה שכולן יודעות משהו שאת לא.
ובתוך כל זה את מנסה להיות גם וגם, להצליח בכל העולמות ולהוכיח שאת יכולה. שאת הולכת לטרוף את העולם, גם אם לא כולם מאמינים בך.
"עבדתי עד 4 בבוקר, וכשקמתי, אמא שלי עדיין לא האמינה בי"
כשהחלטתי לפתוח עסק ולצאת לעצמאות, החלטתי גם שאני לא הולכת ללמוד תואר. מסגרת ארוכה כזו לא התאימה לאופי שלי, ואני לא מסוגלת לעשות דברים שאני לא אוהבת. לא ידעתי בדיוק מה אני רוצה ללמוד, אבל ידעתי דבר אחד: מה שהכי מלהיב אותי זה עיצוב.
ההורים שלי הם אנשים של פעם, והמסלול שלהם ברור: תיכון, צבא, תואר. אין שאלות, אין ימינה ושמאלה. כשהחלטתי ללכת על לימודי תעודה במקום תואר, הם לא הפסיקו לדאוג. בעולם שהם גדלו בו, בלי תואר את הולכת להיות ענייה ובלי מקצוע, כל החיים.
ואני? אני מהדור החדש. מהדור שבונה לעצמו את הדרך. הייתי יושבת עם אמא שלי לארוחת צהריים וכל מה שהייתי שומעת זה נו אולי תוותרי כבר ותלכי ללמוד. איזה מבאס זה אה? לא מאמינים בך...
אבל אותי, זה לא עניין. ידעתי שהצלחה לוקחת זמן, חיכיתי לה בשקט.
את הדרך הזאת התחלתי לבנות במקביל לעבודה בשירות לקוחות באיקאה. בבוקר התווכחתי על מנורות שנשברו, ובערב ישבתי לעטוף הזמנות. מלקוח אחד הגעתי לשניים, פתאום לשלושה, ואז הגיע לקוח עם הזמנה של 100 יחידות. לא האמנתי למחיר שביקשתי ממנו! הרגשתי על גג העולם, כאילו ניצחתי את כולם.
ככה זה נראה במשך כמה חודשים: מסיימת משמרת ב־20:00, ויושבת עד 4 בבוקר לעצב, להדפיס ולארוז.
"בהתחלה לא נעים לבקש כסף... אז ויתרתי על המון"
כשהתחלתי לפרסם, גם חברים ומשפחה התחילו לפנות. חברים של האחים, אנשים שגדלתי איתם. איך מבקשים מהם כסף? לא נעים...
אז ויתרתי. לפעמים לא ביקשתי כלום, ולפעמים נתתי מחיר נמוך מאוד מאוד. ואם לא לקחת מאחד, איך תיקחי מהשני? כדור השלג התגלגל. עם כל הכסף הזה, הייתי יכולה לעשות עוד טיול לחו"ל!
אבל אלה בדיוק הטעויות שלומדים מהן. היום אין אצלי חינם (אני לא מועדון), אין הנחות ואין "מחיר חברים". מי שבוחר לעבוד איתי, בוחר בי כי הוא יודע כמה אני טובה, ולא כי אנחנו חברים.
ואם את עכשיו בשנה הראשונה שלך: גם את לא מועדון.
וידויים של מעצבות
בואי תגלי שאת לא לבד5 דברים לעשות לפני הלקוחה הראשונה
- הסכם עבודה, גם לחברה
- מקדמה לפני שמתחילים
- מספר סבבי תיקונים, כתוב מראש
- תיקייה להודעות הטובות
- מחיר שכתבת, בלי להתנצל עליו
טוענת את שאר הגיליון...